מבאס- סיפור על נס שקרה לי

אני מצטער, באמת שאני מצטער להיות אחראי על הבאסה, אבל אני לא מאמין בניסים. כלומר כל העניין של להיתקע בלי ארנק בבאר שבע ולמצוא פתאום עשרים שקלים, לא עובד עלי. לדעתי כל רגע הוא נס, השאלה היא רק איך אתה מספר אותו. ואם כבר סיפורי ניסים, אז תעשו לי טובה ותנו לגיבורים לעבוד קצת, הלו תמיד האדם מזמן את הנס או כמו שאומרים עם הלחם: "משביע לכל חי רצון".

השבוע, לקראת חנוכה, נסעתי לאביגיל לספר סיפורי ניסים במועדון מספרים שהיתי שותף להקמתו. תוך כדי נסיעה חשבתי לעצמי ששום נס אף פעם לא קרה לי ואין לי שום סיפור שעונה על הכותרת. אולי אעשה כמעשה הדרשן שידע לדרוש רק על פרשת פנחס ואכניס נס בג'רגון הקיים. אספר על הפעם הראשונה שהילדים בגן הסתת ישבו בשקט במפגש, או על האוטו שנתקע ואילץ אותי לעצור קצת ממרוץ החיים. תוך כדי ההתלבטות הארוכה, שמתי לב שהכביש נהיה ערפל כבד. נזכרתי במעשיה על מספר הסיפורים של המלך, שדווקא כאשר באר הסיפורים שלו התרוקנה, קרו לו דברים שהראש לא יוכל לדמיין. ערפל כבד זה אחלה התחלה לנס גדול, חשבתי, ומתיקיית הסיפורים שקרו לי פתחתי קובץ של סיפורי ערפל שיקרו לי. דמיינתי איך יגמר לי המיכל בטנק ודלק שמספיק בקושי לק"מ יזרום כמו שמונה מיכלים, או אעצור טרמפ לדמוני אלמוני, או שלפחות הרדיו המעפן שלי יקלוט איזו תחנה בדרך. אבל שום דבר מעניין לא קרה, הנסיעה עברה חלק ופחדתי שכמו בחלום הנורא, אחשוף את מערומי מול הקהל, הלו אין לי שום סיפור על נס. אפילו אם אנגן בסנטור כמה צלילים עצובים שכולם אוהבים לשמוע, זה הפעם לא יעבוד.

מפה לשם במועדון קרה דבר מעניין. האנשים שעלו לבמה, בחרו דווקא לספר על הניסים שלהם עם אובדן של אדם אהוב. מישהו אפילו התנצל על הנס שמלווה בעצב. בקול רועד הוא אמר, שהנס הוא גורל שיש לו שני צדדים. מישהו מהקהל (אני), ניסה קצת לפוגג את העצב ואמר שזה ערב על ניסים מבאסים אך מה שאמור היה להיות ערב מרומם, הפך לערב מופלא על געגוע. כשעליתי, עדיין עם ראש מרוקן מניסים, התחלתי לנגן על הסנטור את הצלילים העצובים שאני מכיר. משם לפה הסברתי שהקטע שניגנתי מבטא געגוע עמוק וכמו שלאסקמואים יש שלושים ושש מילים על שלג לפרסים יש שלושים ושש מילים על געגוע. התחלתי לספר להם שבתרבויות המזרח, לא מפחדים מהעצב, מקבלים ומוקירים את העצב. וכך בניתי לי מופע שלם על נפלאות העצב.

כבר מזמן לא זכיתי לתשואות כאלו מהקהל. אנשים הרעיפו מחמאות על היכולת שלי להתאים סיפור על פי ההתרחשויות בקהל. היו כמה שחיבקו אותי על המסר המרגש ועל הווירטואוזיות. בדרך חזרה, עדיין דלק הערפל ואני וידאתי שיש דלק במיכל והרדיו עדיין לא עובד. הודיתי לקב"ה על הנס ששלח לי.

אם כי לומר את האמת, זה היה נס קצת מבאס.